בנק דיסקונט ישר נ' ניהול אילת אמבסדור לייעוץ כלכלי בע"מ ואח'

פסק דין בעניין הנתבעת 2

1.התובענה כנגד הנתבעת 2 עילתה בערבות בלתי מוגבלת בסכום, במסגרתה ערבה היא לחובות הנתבעת 1 לתובעת.

2.כנגד הנתבעת 1 ניתן פסק דין בהעדר הגנה. התובענה כנגד הנתבע 3, אשר נטען כי ערב גם הוא לחובות הנתבעת 1, נמחקה לאור הליכי פשיטת רגל כנגדו.

פסק דין זה עניינו הכרעה בתובענה כנגד הנתבעת 2 (להלן : "הנתבעת").

3.אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת חתמה בתאריך 14.08.1996 על כתב ערבות להבטחת חובות הנתבעת 1 לתובעת, אשר כותרתו: "כתב ערבות מתמדת ל'כל חוב' שאינה מוגבלת בסכום".

עוד נכתב בכותרת כתב הערבות: "ערבות שאינה 'ערבות יחיד' [על ערבות זו לא חל פרק ב' של חוק הערבות תשכ"ז – 1967]".

4.על פי כתב התביעה, הנתבעת 1 חתמה על התנאים בחשבון עו"ש, והנתבעים 2 ו-3 חתמו על כתב ערבות להבטחת כל חוב של הנתבעת 1 לתובעת, ללא הגבלה בסכום.

התובעת טוענת כי בתאריך 07.07.2004 חתמה הנתבעת 1 על בקשה לקבלת הלוואה על סך 89,600 ש"ח.

התובעת מוסיפה וטוענת כי נתנה לנתבעת 1 אשראי בסכומים שונים ויתרת חובם של הנתבעים אצל התובעת עומדת על סך 151,721 ש"ח.

כתב התביעה מציין מחד את קבלת ההלוואה, ומוסיף ומציין יתרת חוב בגין אשראי, אך אינו מבחין ביניהם. במהלך הדיונים טענה התובעת כי ההלוואה ניתנה לנתבעת 1 לשם פריסת חוב קיים, אך הואיל והחברה לא עמדה בתנאי ההסדר ויתרת החוב אשר נותרה לתשלום הועברה לפרעון מיידי לעו"ש, ולפיכך נטען כי החוב מתבסס על יתרת החובה הכוללת של הנתבעת 1 לתובעת.

5.הנתבעת מאשרת חתימתה על כתב הערבות [נספח ב' 2 לכתב התביעה], אולם מעלה שורת טענות כנגד התובענה: נטען כי חתימתה על כתב הערבות בטלה מאחר ולא קראה את המסמך ולא הוסבר לה תוכנו ומשמעותו; כי התובעת הגישה תביעתה בניגוד לחוק הערבות, הואיל והיה עליה לנסות תחילה להיפרע מהנתבעת 1 ו/או מבעלי מניותיה; כי עילת התביעה מתבססת על ההלוואה וכי מסמכי הלוואה זו נחתמו על ידי הנתבע 3 אשר לא היה בעל זכות חתימה בחברה; כי הבנק לא פירט את הסכום הנתבע לבד מלייחסו להלוואה ולאשראי ולא הציג אסמכתאות; וכי הנתבעת הינה ערב יחיד ולפיכך, היא פטורה מערבות שאינה מוגבלת בסכום.

לדברי הנתבעת, היא והנתבע 3 היו נשואים במועד בו חתמה על כתב הערבות, ולטענתה הנתבע 3 ביקש ממנה "בהיותה רעייתו" לגשת לסניף התובעת ולחתום על מסמכי ערבות לטובת הנתבעת 1, אותה ניהל הנתבע 3. לטענתה היא סמכה על הנתבע 3 לו היתה נשואה קרוב ל – 30 שנים ללא עוררין, ניגשה לבנק וחתמה על כתב הערבות בלי שנאמרה לה מילה וחצי מילה על ידי הנתבע 3 או על ידי מי מפקידי הבנק.

6.לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, באתי למסקנה כי יש לדחות את התובענה כנגד הנתבעת מהטעם שמתקיימת בה הגדרת ערב יחיד כמשמעותה בחוק הערבות.

כפועל יוצא מכך ערבותה בטלה. לחילופין, ככל שערבותה אמורה להיות על סכום חוב הנתבעת 1 בעת חתימת הערבות, הרי שאין בפניי כל ראיה ליתרת החוב של הנתבעת 1 במועד החתימה, ומכאן שגם על פי חלופה זו, יש לדחות את התובענה.

7.יש לדחות את טענת הנתבעת ביחס לחתימתה על כתב הערבות כי "לא נעשה דבר" – אדם מוחזק כמי שיודע ומבין תוכנו של מסמך עליו הוא חותם. אכן לבנק חובות גילוי וחובות נאמנות, ואולם לא הועלתה כל טענה של ממש בדבר פרט כזה או אחר אשר היה על הבנק להודיע לנתבעת והוא לא עשה כן. על פני הדברים עולה כי הנתבעת ידעה כי עליה לחתום על ערבות לטובת הנתבעת 1. עולה מתצהירה של הנתבעת (סעיפים 12 ו - 13), כי הנתבע 3, ביקש ממנה לגשת לסניף התובעת ולחתום על מסמכי ערבות לטובת הנתבעת 1 שהינה חברה אותה ניהל.

מכאן שהנתבעת ידעה ידוע היטב מה טיבו ומהותו של המסמך עליו היא חותמת, ולפיכך יש לדחות את טענתה ביחס לתוקף כתב הערבות.

"הנטל להוכחת טענת "לא נעשה דבר" הוא כבד מן הנטל הנדרש להוכחת טענות אחרות במשפטים אזרחיים. שכן, "בדרך-כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" (השופט זוסמן בע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור (להלן – ע"א שוויץ [6]), בעמ' 117). על המעלים טענת אפסות לסתור חזקה זו, ולהוכיח את גירסתם בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה. ראו והשוו: ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם [7], בעמ' 91-92; ע"א 624/88 גולד נ' מעוז [8], בעמ' 503".

[ע"א 1548/96 בנק איגוד נ' לופו, פד' נד (2) 559, בעמ' 570]

הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה לסתור חזקה זו, ומהראיות שבפני יש להסיק כי ידעה טיבו ומהותו של המסמך עליו היא חותמת.

בכך לא סגי, ויש לבחון את תוקפו של המסמך על פי דיני הערבות.